יומן תשיעי #3

מה ההפרש בין הבנות שלך?

שלוש וחצי שנים

ועכשיו?

כן, גם עכשיו, הקטנה בת שלוש וחצי

פששש, איזה תכנון מעולה

יש לא מעט שיחות כאלו, אני תמיד תוהה אם פשוט לסגור את השיחה ב"כן, יצא לנו טוב" או לחתום באיזה חיוך. אבל הדבר האחרון שאפשר להגיד על ההפרשים בין שנות הלידה של הבנות שלי ושל הלידה המתקרבת היא שזה "תכנון מעולה". בכלל, כמה נשים וגברים שמתכננים משפחה מצליחים ליצור תכנון מעולה של הפרשים?! לא יודעת, אולי יש כאלה שזה מצליח להם. לי היו שתי הפלות. הראשונה בשלב מוקדם יותר ותזכר כאפיזודה מהירה, מעציבה אמנם אבל לא כזאת שגרמה למשקעים נפשיים משמעותיים. השניה, בשלב מאוחר יותר, נגמרה ב"פרוצדורה", גרידה. כאן, כנראה, הוטמעה בנפשי איזו חוויה שתלך איתי זמן רב. כאשר שכבתי על מיטת בית החולים, בהכנות לגרידה (רק השם הזה, יאללה) הרגשתי הכי בודדה בעולם. מובן שאת יכולה להרגיש בודדה כשאת בסיטואציה של הליך רפואי שמוציא  את השליטה מידייך. זה בסדר. התעוררתי מהגרידה עם תחושת בדידות הרבה יותר עמוקה. הפוזיציה- שכיבה על מיטה. הסיטואציה- להתעורר מהרדמה, הגוף לא מאופס, קר. החוויה הנפשית- שתי הפלות בטווח לא רחוק אחת מהשניה, את מבוגרת יותר ותוהה אם תצליחי שוב להיכנס להריון ואם הגוף שלך יחזיק את ההריון. הכל ביחד היה, ובכן, ביעוס מאוד גדול. אני יכולה רק לדמיין מה עוברות נשים שחוות לידה שקטה. לא ידעתי כמה הפלות נפוצות בקרבתי, לא ידעתי שכל כך הרבה נשים עוברות הפלה אחת ושתיים ושלוש. לא שמעתי על חוויות כאלו עד שממש פתחתי בשיחה. אולי אם יותר נשים היו מאפשרות לעצמן לדבר על זה היינו שומעות פחות הערות החודרות לפרטיות. טוב, אין סיכוי, ההערות האלו ימשיכו להשמע לעולם. הערות חסרות בושה, שאלות חטטניות, התבדחויות סרות טעות, גסות רוח. מה הסטטוס הההריוני שלך, האם אתם מנסים (נשאלתי פעם, לאחר ההפלה הראשונה שעברתי תוך ליטוף הבטן שלי, אם אנחנו "מנסים שוב"? "ערב ערב", עניתי" ערב ערב". לפחות סתם לשואלת את הפה) האם האחות הגדולה לא גדולה מידי, האם אתם חושבים על זה? וכמובן, כשאת בהריון, שלל השאלות, הנגיעות, הליטופים, העצות.

אז אני מציעה שכולנו נלמד לסתום קצת את הפה ולתת מרווח נשימה וקיום לכולנו. עצה כללית בהחלט ויכולה להיות מופנית אל כל אחד ואחת מאיתנו, כולל אני. אבל הי, זה הבלוג שלי ואני אכתוב כמה שאני רוצה!

בקיצור, זושא שלנו, היא זושינקא, נולדה שלוש וחצי שנים אחרי לולינקה. בניתוח קיסרי. קיסרי זה דרעק. קיסרי דחוף, על אחת כמה וכמה אבל אני אתייחס לקיסרי מתוכנן משום שזה מה שעברתי. שלושה דברים טובים בו- התאריך המדוייק, את לא מתאמצת בלידה ואין לך צירים, אין נזק לרצפת האגן כמו בלידה. דברים לא מבוטלים אולם כל אלה מחווירים לעומת ההחלמה מהניתוח שעלי עברה בצורה זוועתית. למרות שהגעתי מתוכננת ביותר וקבלתי עצה מצויינת מחברתי- מיד אחרי הניתוח, להתעקש על ישיבה זקופה, לא להתכופף ולא לכרוע תחת הכאב הבלתי נסבל שמקרינה הבטן המנותחת, לרדת מהמיטה כמה שיותר מהר. אז נכון, באופן יחסי לנשים הכפופות שראיתי מהלכות במחלקה, הזקיפות מאוד עזרה לי אבל הכאבים הם נוראיים, לגוף לקח המון המון זמן להתאושש. שנה, אולי. לא זוכרת, לקח המון זמן עד שהרגשתי שהגוף שלי חוזר להיות ממש שלי. אגב, יש דבר כזה שנקרא קיסרי עדין אבל למיטב הבנתי, גם הוא צריך להיות מתוכנן מראש.

מה שכן עשיתי- החלטתי מראש לא להניק. לאחר סיוט ההנקה עם לולינקה, החלטתי לשחרר. אכתוב רק משפט אחד על זה כי זה נושא כל כך גדול, רווי באמוציות, אבל בכל אופן- חווית ההנקה הכושלת לאחר הלידה הראשונה היא אחת החוויות האפלות של חיי. נראה לי שמעולם לא חוויתי תהום רגשית כזאת כמו שחוויתי בניסיונות ההנקה. חור שחור שנפער ואיים לבלוע אותי יחד עם הקטנטונת בת השבוע, שבועיים ושלושה. אין לי מילים אחרות.  אז אחרי ענייני הלשון הקשורה, יועצת הנקה, פטמות סדוקות, סתימת צינוריות, רעב, דכאון, בכי ללא סוף, חוסר יכולת להשביע אותה, ובעיקר- תחושה כי אני ממש טובעת, כולל אפיזודה של שאיבה, לבסוף, ויתרתי. ברוכה אלוהינו שהשיבה לי את חיי מחדש, חיי כאם צעירה ששחררה עצמה לפחות מזה. אז אצל זושא החלטתי מראש לא להניק ולקחתי כדורים ולפחות עם זה לא הייתי צריכה להתמודד במסגרת ההחלמה מהקיסרי. אני כבר לא מדברת על היתרון המשפחתי-שוויוני-זוגי, האיש שלי ואני מזינים יחד את ילדותינו. טוב, הבטחתי שאני לא כותבת על זה יותר מידי כאן 🙂 גם הפעם החלטתי שאני לוקחת כדורים. סוף הסאגה.

בהריון הזה לקח לי המון זמן להחליט איך אני רוצה ללדת. כאמור, ההריון הקודם נגמר בקיסרי אלקטיבי (בגלל שליית פתח) ובעצם הפעם הכדור היה אצלי, בהנחה שההריון מתקדם כמו שצריך אני אמורה להכריע אם ניתוח או לידה רגילה. ופה, נו, נכנסים כל כך הרבה שיקולים. אותי בעיקר העסיק החשש כי בסופו של דבר אגמור את הלידה בקיסרי לא מתוכנן משום שקיסרי הוא אופציה שבית החולים רואה לנגד עיניו. ואם כבר, אז אולי כדאי שיהיה מתוכנן… אז המון זמן על המדוכה, כן, לא, ניתוח, אפידורל, טבעי, איזה בית חולים, רופאה, מיילדת, דולה, מה עושות???

ויום אחד החלטתי שזהו. שאם ילדתי לידה טבעית ובריאה אחת, לידה ראשונה, אני מסוגלת לעשות זאת שוב. ואני אעשה את המקסימום ללדת לידה נרתיקית, ומה שיקרה יקרה, יש דברים שהם מחוץ לידיים שלנו. ואת זה אפשר להגיד לגבי כל כך הרבה דברים בחיים, לא?! אבל אני כן מנסה בחודש הזה להקדיש זמן להכנה, פיזית-נפשית-רוחנית. לראות עצמי יולדת, בקלות זה יהיה נחמד אבל יכול להיות שגם יהיה פחות קל. וחושבת על הכאב האפשרי, ועל עבודת הגוף, ועל נוכחות אלוהית בלידה, ועל האיש שלי ואני שעושים זאת יחד למרות שלא יהיו כאן טעויות- אני המלכה האם ושאף אחד לא יטעה לחשוב אחרת! נמרה! טיגריס אנושי! רקדנית על! מצחיקה !חכמה !יפה !זורמת ! מכירה את הגוף שלה! כן, אני משננת לעצמי מחשבות חיוביות על עצמי, אולי זה יעזור 🙂

אני בשבוע 40, עוד שניה ליל הסדר, לא יודעת אם רוצה ללדת לפני, אחרי, תוך כדי. האמת, לא כזה משנה. כן רוצה ללדת בכוחות עצמי, מתוך תהליך טוב ובריא, ללדת תינוק בריא ומשם נמשיך.

חג שמח לבינתיים, תכף אשוב.

בתמונה: עוד שניה בפסגה

IMG_4476

מודעות פרסומת

27 מחשבות על “יומן תשיעי #3

  1. את כותבת מרתק. שתהיה לך לידה טובה ומהירה, עם כמה שפחות כאבים והמון בריאות לך וליילוד. רק טוב וכל מה שאת מאחלת לעצמך ! וגם…. חג שמח ויציאה מעבדות לחרות !

  2. כותבת לך מתוך חדר לידה – שיהיה בהצלחה. אין סיבה שלא. התהליך שלי עם ההנקה היה הפוך. הראשונה הרגשתי שאני לא מספיק מחליטה וכל הזמן אומרים לי מה לעשות. ו כמובן היו פצעים וכאבים וגם אני הייתי אחרי קיסרי וכל זה. בפעם השנייה אמרתי – אף אחד לא אומר לי כלום! עני מחליטה פה. וההנקה היתה מדהימה.

  3. אני מאוד מזדהה עם מה שכתבת. עברתי לידה שקטה לפני שנה ואני עדיין מתאבלת ולא הצלחתי להתאושש למרות שהחיים כאילו חזרו למסלולם. כואב. שיהיה לך בהרבה בריאות ואושר עם כל המשפחה!

  4. מאוד נהניתי לקרוא, אוהבת את הבלוג שלך.
    הצלחה בלידה ו"שהכל יעבור ממול…."
    (רק מבחינת הכאב)

  5. היוש!
    מאחלת שיעבור טבעי, מהיר ונעים.
    כדאי לך ללדת לפני אחרי תוך כדי פסח, שמעתי שזה מעולה.
    ואגב, מנסיוני כאחת שמעולם לא ילדה ודיברה עם כל מיני אנשים שכן ילדו, כדאי לך ללדת! בעיקרון כדאי ללדת בניתוח או לא בניתוח, ואם אפשר אז גם שיהיה בבית חולים, מומלץ בחדר לידה אבל אם לא מסתדר גם בסתם חדר זה עובד – הבנתי שגם מחוץ לחדר לידה זה נקרא לידה. חוץ מבשירותים, שם קוראים לזה קקי.
    אגב, 3.5 שנים בין יורשת ליורשת זה בהחלט האופטימלי אלא אם כן הן נולדו 4 שנים אחת בין השניה שאז זה מעולה אבל כמעט מעולה כמו שנתיים. העיקר שיוולדו. והעיקר שיהיו שנים כלשהן ביניהן.
    נשיקות וחיבוקים ועצות למכביר! וגם ליטופי בטן. המון.

  6. ילדתי פעמיים אחרי קיסרי ועבר בטוב!
    (מכירה עוד הרבה כאלה)
    שיהיה בשעה טובה ונכונה
    ושתהיה חוויה מעצימה! כמו שלידה יכולה להיות! נראה לי שיש לך את כל הכלים הדרושים לזה ואת לא צריכה עצות…

  7. את מדהימה, יפה ,חכמה ואני גאה להיות חברה שלך של המתולתל ושל הבנות שלכם. נשיקות וכל, את בלב ובמחשבות שלי הרבה השבוע

  8. לא מכירה אותך אישית, אבל עוקבת מזה זמן מה. אחרי הטור הזה, יש לך את אהבתי לנצח. מאחלת לך להיות כבר אחרי ולשמוח שעברת את הלידה ממש כמו שרצית.

  9. נשומע, שמחתי לקרא ולהיות בפנים הראש והלב
    שולחת לך חיבוקים שיהיה לך בשמחה ובריאות
    יודעת שאת נכונה לכל ויכולת -על !

  10. הי שרון,
    קראתי בשקיקה את יומן תשיעי 1-2-3. נגעת לליבי. רק עכשיו כשהקטנטנה (מספר שתיים) מתחילה לצאת מהשלב העוברי שלה, אני מתחילה להיזכר מה זה להיות אני עצמי ולא עלה נידף ברוח ההורמונים. מברכת אותך בלידה קלה, פעילה ושמחה.

  11. מותק איזו כתיבה נהדרת את כותבת. חכמה, נוגעת, מזדהה ומדוייקת. כמובן שבהכל את פשוט צודקת, תכלס פשוט בלי התחכמויות. ובמיוחד במשפט האחרון – את את המלכה האם! שתהיה לך לידה טובה וכפי שאת מבקשת. שיוולד לך בשמחה תינוק טלה חדש ובריא אמן ואמן.

  12. שרון
    את כותבת מקסים. מזדהה עם כל מילה. אני ילדתי בליל הסדר בלידה רגילה וקלה אפילו שאת הבת הראשונה ילדתי בקיסרי. מאחלת לך שבאמת יהיה ״בשעה טובה״ בשבילך, כי טיימינג טוב זה ממש חשוב. ומחכה לך שקית בגדים מלאה אז מתפללת ומאחלת שהכל יעבור בשלום ובשמחה.

  13. וואו איזה שיתוף מתוק. גרמת לי להרגיש אחות רחוקה שלך. אמנם אני קצת יותר צעירה. אבל ההריון הראשון שלי הסתיים בגרידה עצובה בודדה וקרה. והבן המתוק שלי נולד בקיסרי בגלל מצג עכוז, אלקטיבי מה שנקרא ואל היה ברירה… לפני 9 חודשים ילדתי את הבן השני שלי קיוויתי מאוד ללידה רגילה אבל הגורל זימן לידה אחרת. גם היא קיסרית. חרום. אבל לידה מדהימה. חוויתי צירים, הייתי ערנית ונרגשת, בעלי ישב איתי בחדר הניתוח וקיבלתי את התינוק היישר לזרועות. דווקא אצלי ההתאוששות לא הייתה נוראית. אחרי ששמעתי על התפרים של שכנותי בנרתיק אני מעדיפה את הסיכות שלי בבטן. אבל גם עם זה עברתי תהליך ארוך של השלמה. וגם לי הייתה חוויה מאוד קשה וסיוטית של הנקה. ובילד השני הפסקתי בגיל חודשיים וניסיתי להיות שלמה ושמחה עם זה.
    אז תכנון זה באמת מושג שנלקח מאיזה פנטזיה מושלמת שכזו בה אנו שליטי העולם. אבל לא ככה. וטוב שכך.
    לא מכירה אותך אבל שתהיה לך לידה קלה ושמחה וחג שמח.

  14. פינגבק: סיפור הלידה של הינוקא- ויב"ק הי! | דוסה פמיניסטה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s