למה אני צועדת?

*אזהרת טריגר*

 

 

אני לא בטוחה מתי הפעם הראשונה שבה חוויתי אלימות מינית. שפע של דוגמאות, בסך הכל אין מה להתלונן ברוכה אלוקינו, היקום שומר אותנו עירניות.  גם מילים אלימות, גם הטרדות, גם תקיפות, גם ניסיונות. אשה בת 40, החוויות רשומות בגופה ובנפשה.

ואם אשאל אתכן מה אתן זוכרות, תדעו מה לומר?

בארכיב הביוגרפי שלי יש אוסף של מקרים, אירועים, סצינות, קטעי מילים, מבטים חומדים, משפטים פוצעים וסתם גועל נפש מרוכז שאת שומעת כשאת הולכת ברחוב. רבות מאיתנו חוות את האימה בבית, במשפחה, בילדות. אצלי יש אינספור מקרים של מרחב ציבורי מזוהם. נגיד, הפעם ההיא שכבר כתבתי עליה כאן. חזרתי מפעולה בבני עקיבא ושני נערים רכבו על אופניים, התקרבו אלי, ואחד מהם צבט לי חזק בחזה ומיד ברחו משם, צוחקים. מה זה צוחקים, מתגלגלים. ואני מסתובבת וצורחת עליהם כשהם כבר רחוקים מדי.

או נגיד, הפעם ההיא שנמלטתי מרכבו של נהג שהבהיר לי שהוא עומד לקחת אותי לחניון של דיזיניגוף סנטר ולעשות מה שבא לו. אחרי ההלם והאלם שתקפו אותי, תוך שאנחנו עומדים ברמזור ליד בית אריאלה, הצלחתי ללחוץ על כסא המפלט העצבי שלי, פתחתי את הדלת וקרסתי למדרכה של שאול המלך, ממררת בבכי. זה היה לפני המון שנים אבל זוכרת את זה היטב.

או הנה, ממש בשבוע שעבר, אני מוצאת עצמי נוסעת במכונית ולפתע עולה מול עיני מורה/מרצה בלימודי התאטרון, מבוגר ממני בעשרים וחמש-שלושים שנה אולי, שחיזר אחרי, נגע בי בקטנה כזה, בעיקר רייר לי באוזן. זאת לא צריכה להיות תקיפה שהפיזיות שלה אלימה. לעיתים מספיקה הבחילה הזאת שעולה כשמשהו לא בסדר קורה. כשמורה, מבוגר ממך, במוסד אקדמי, שאמור לתת לך ציון, מזמין אותך לקפה ולא כדי לדבר על ברכט אלא על "כמה זה מיוחד שאת בחורה צעירה, דתיה, יפה, וכמה הוא ישמח להיפגש שוב".

אבל הי, רגע, אפרופו דתיה, נזכרתי! הגעתי למקום בו שירתתי את השירות הצבאי שלי- שמורת הטבע נאות קדומים. אני נמצאת שם יומיים וחצי כדי לשמוע מאחד המדריכים (שהעיפו משם אחרי זמן מה לא בגלל שהוא הטריד אותי, הוא כנראה היה דרעק של מדריך ובן אדם מגעיל באופן כללי) : "עם שפתיים כאלה, איך את יכולה להמשיך ולהיות דתיה". ראוי לציין כי משום תמימותי הדוסית, רק כעבור זמן הבנתי לעומק למה הוא התכוון. נו, ועל המדריך האחר כבר סיפרתי.

וכל ההערות הקטנות ברחוב, כשאת הולכת , רצה, רוכבת על אופניים, עומדת ברמזור, מסתובבת באוניברסיטה, יוצאת עם בחור. בסופו של דבר בא לך לעמוד באמצע הרחוב ולצרוח, שיסתמו ת'פה. ככה, פשוט, שיסתמו את הפה. בסופו של דבר את בתחושה שכשאת יוצאת לרחוב את יוצאת, לעיתים, לשדה קרב. זאת מציאות בלתי נסבלת, חונקת, מקוממת, מעוררת  גועל והרבה כעס.

אנחנו לא באמת שוכחות ולכן אנחנו לא באמת "נזכרות אחרי 20 שנה". האירועים רשומים אצל כל אחת מאיתנו. כשהם יכולים לצאת, כשאנחנו מפנות מקום בנפש ובתודעה הם יוצאים. ולפעמים זה קורה בעקבות טריגר מסויים והזכרון הטראומטי מתפרץ החוצה ומתחילה העבודה הקשה של ארגון הזכרון, של הניסיון ליצור ממנו סיפור שאפשר יהיה לספר אותו.

היומיום הציבורי הוא טריגר אחד גדול. גילוי עריות, פגיעות מיניות בסביבה הקרובה, בבתי ספר, במקומות העבודה. תקשורת שחושפת ויוצרת טראומות נוספות. מכבסות מילים כמו- פרשיות מין, נערות ונערים, חבר מביא חבר, יחסי מין, הטרדות, מין בהסכמה. בפועל אנחנו מדברות על ילדות נאנסות, על תקיפות מיניות קשות, על גברים שקונים בכסף את ילדותן ונערותן של בנות 13. ואפשר לשרטט קו ישיר אל פרסומות המבזות נשים, מחפיצות אותן, מעצבות  ומארגנות דימויי פורנו לחבילת צפיה של עשרים שניות מזוקקות. ועוד קו אל אבות ואמהות שגם הם צורכים את הדימויים האלה ומשם, רסיסי קוים אל הילדות והילדים שלנו, נערות ונערים שאנחנו חוששות וחוששים לדבר איתם על מיניות כמו שהיא באמת יכולה להיות.

אני לא רוצה להיזהר. אני לא רוצה להצר את צעדי. אני לא רוצה לתבנת את מיניותי ונשיותי (טוב, בסדר, אני דתיה, על מי אני עובדת, מיניותי מתובנתת ממילא יותר מהחילונית הממוצעת) אני לא רוצה לחנך את בנותיי לצמצום שמא זה יקרה גם להן.

אני רוצה חברה, תרבות, שפה, חינוך שמפסיקים לעצום עיניים ומפסיקים לסתום לי את הפה.

אני רוצה עוד ועוד גברים שנמאס להם מהתפקידים שהפטריארכיה שמחלקת פה בקופונים לכולנו.

אני רוצה שנפסיק לשתוק, אני רוצה שנפגעות תקיפה מינית לא יהיו לבד.

אני רוצה הרבה דברים, לעזאזל, צריכה לעשות עם זה משהו.

ביום שישי, יעני, מחר, 4 באפריל, נתכנס בכיכר צרפת, היא כיכר פריס, בשעה 11:00. משם נצעד דרך רחוב קרן היסוד עד למתחם התחנה הראשונה שם יתקיים יריד 1202 של מרכז הסיוע בירושלים. מרכז שפועל כבר שלושים שנה בתחום הסיוע, החינוך והשינוי הבחרתי ומשרת את תושבות ותושבי ירושלים והסביבה, על המגוון האנושי שקיים כאן.

צעדת מפסיקות לשתוק, הצטרפו אלינו.

מודעות פרסומת

7 מחשבות על “למה אני צועדת?

  1. תודה רבה שרון. אני מאמינה שהנכדות והנכדים שלנו לא יאמינו שככה היה העולם נראה. ששנים שתקנו. שמצעדי מחאה היו נחלתן של כמה פמיניסטיות הזויות. שרוב האנשים לא הבינו מה רוצים מהם. שמישהו באמת חשב שילדה בת 14 יכולה לפתות אישיות מבוגרת , מנוסה ונערצת. שמשום מה כולן מפתות תמיד את אותם הגברים האומללים. פעם יסתכלו עלינו ויגידו – לא יכול להיות שהייתן צריכות להלחם על כל זה.

  2. רשימה משלי: רק ההיי לייטס.
    1. גיל 6, מעלית, ניסיון לאונס רק מילים, ללא מגע. התחננתי. ריחם, עזב. #רוסיה
    2. גיל 12, רכבת תחתית עמוסה, ניסיון לאונס, כולל מגע, מרדף, בריחה. #רוסיה
    3. גיל 14, משפחה דתית שהחליטה לאמץ את העולה החדשה המסכנה לארוחות שבת. בנם בן ה-20, מאורס. נגיעות, הצעות מיניות. קפאתי. לא באתי לשם יותר, מבלי לספר לאיש.
    4. גיל 17, אב בן 30, שבנו בן השנתיים התחבר עם אחותי בת השנתיים בבריכה. נגיעות, הצעות מיניות. נפסק כשסיפרתי לאימא שלי והיא סיפרה לאשתו.
    5. גיל 19, ניסיון לאונס במחסן בבסיס אימונים בדרום, בידי מפקד שלי דאז, רב סרן אלים בן 43. בדיעבד התברר שישנן עשרות תלונות נגדו בפיקוד מרכז, שכולם נסגרו בידי קצינת ת"ש פיקודית דאז (בכל זאת, היו חברים טובים).
    6. גיל 29: אונס אכזרי תוך כדי שימוש בנשק קר. גבר בן 36, אב לילדה. אחרי שלושה דייטים. תלונה במשטרה, שלוש שנות המתנה לכתב אישום, הגשת כתב אישום, שימוע, ביטול כתב אישום על ידי רות דוד (גם היום שמה גורם לי להתקף שנאה קשה). המלצה של עורך דין פלילי מומחה שלא לערער (עוד שש שנים של עינוי המתנה שלא יניבו כלום).
    7. גיל 32, ניסיון לאונס אחרי דייט. הפעם נלחמתי, שרטתי, בעטתי, התקשרתי לידיד שהגיע מיד, הזמנתי משטרה. התיק נסגר מחוסר עניין לציבור.
    אני בת 37.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s