יומן אימפקט. חלק שני.

בחמשת השבועות האחרונים השתתפתי בקורס הגנה עצמית בשיטת אימפקט. כאן סיפרתי מה זה אימפקט ואיך עבר עלי השיעור הראשון. בכתיבה על החוויות מהאימפקט אני מתארת גם סיטואציות לא פשוטות מול ה"תוקף", על כן אני מבקשת להזהיר מראש כאן לפני שאתן ממשיכות וממשיכים בקריאה.

השיעורים התקדמו ומשבוע לשבוע רכשתי עוד כלים שיעזרו לי במקרה שאעמוד בפני תקיפה מינית או הטרדה מינית. לא מעט טכניקות שנקראות "היפוך", קרי, את שוכבת על הגב או על הבטן במצב של לכאורה שנת לילה ומישהו בא ותוקף אותך. אלה רגעים קשים למדי בשבילי וכל סיטואציה כזאת מגשימה בקצת את הסיוט ממנו אני פוחדת. באיזשהו רגע, באיזו הזדמנות שאהיה לבד, מתישהו בחיים, יתנפל עלי מישהו במיטתי שלי. ומה הדבר הראשון שאני לומדת בקורס – להיות מסוגלת לנשום, לקחת את הזמן ולתכנן את הצעדים הבאים שלי. יש כל כך הרבה עוצמה ברגע הזה שנקודת הפתיחה שלו היא נמוכה ביותר ומזוויעה למדי. את ישנה, מישהו גוהר מעלייך, מתנשם, אומר לך במילים מלוכלכות מה הוא יעשה לך עוד שניה ואת לוקחת את הזמן, שניות ספורות, לנשום, לתת למלל הארסי שלו לחלוף מעלייך תוך שאת בודקת היטב מהיכן את יכולה להגיב. ומסתבר שיש לו מעט דרכים להיחלץ מהמצב הזה, לפחות בצורה ראשונית ולהשיב מלחמה. את יכולה לצאת משם גם כשאת שוכבת על הגב, על הבטן, על הצד. גם כשהוא אוחז אותך חזק. את יכולה לצאת משם, לארגן את הגוף שלך ולהתכונן לבעיטה כשאת שוכבת. ומסתבר כי כשהגוף שלך במצב מאוזן ואת נשענת על האמות שלך, היכולת לבעוט בצורה חזקה וכואבת עולה לעין ערוך על היכולת לעשות את זה כשאת עומדת. כי כשאת עומדת את פחות יציבה והוא יכול להפילך די בקלות וכשאת שוכבת, את ממילא למטה… אחת הטכניקות המרשימות ביותר שאת לומדת שם היא הירידה לקרקע. את הולכת בחלל התרגול, התוקף הולך מולך ומתחיל לאיים, מתקרב יותר מידי, לא מרפה, וכשאת מבינה שהוא לא הולך ואת אינך יכולה ללכת (כל הקרבות יוצאים מנקודת הנחה שאין לך יכולת לברוח כי אם את יכולה לברוח, ברחי) את יורדת לקרקע ומתמקמת בפוזיציה לקראת בעיטה צידית. הפעמים הראשונות שאת צריכה לרדת לקרקע כמעט בלתי נסבלות. את חשה שהירידה לקרקע היא כניעה, כי את מסמנת כאילו את חלשה והגוף מסרב לשתף פעולה וכאילו מגבה את הראש ומחשבה- אני לא יכולה לרדת לקרקע, זה מפחיד אותי. ואז, בתרגול הנוסף, את לומדת להסתכל אחרת על התנועה הזאת. את מבינה שזאת החלטה שלך, את מבינה שאת בעמדת יתרון כי את יודעת מה לעשות ואת ממצבת את עצמך בדרך הכי מאוזנת וחזקה שלך. את על הקרקע, רגלך התחתונה כפופה והעליונה כפופה מעליה. כך, רגלך בפלקס ואת מחכה שהוא יתקרב כדי להכות במפשעה או בראש תוך שאת צועקת, "לא!". בתרגולים הבאים הגוף כבר פחות נבוך, פחות מבולבל, מבין יותר שהירידה לקרקע היא העליונות שלו. וגם את מרגישה יותר בטוחה, יותר בעלת יכולת. את יכולה ללמוד להגן על עצמך ולסמן את הגבולות שלך בצורה ברורה.

ככל שהתרגולים מתקדמים כך התוקפים מעיזים להיות יותר דוחים, יותר מגעילים, יותר בוטים. את שומעת דברים שאת עלולה לשמוע ברחוב ממישהו זר, במקום העבודה מקולגה שלך או ממישהו יותר קרוב אלייך, גם בבית. וכמה קשה להתמודד עם תקיפה מבית, על ידי מישהו קרוב. אנחנו מתרגלות מצבים שדומים למצבים שנתקלנו בהם או שאנחנו עלולות להיתקל בהם. המשימה הראשונה היא לסמן את הגבולות. התוקף מתחיל להתקרב ואת חשה שמשהו לא בסדר, הבהירי את המצב בקול. סמני את הטריטוריה שלך ושמרי עליה ועלייך. למדי לומר לא. אני לא רוצה. לך מפה. אני לא מעוניינת. באם הוא מסרב להבין את אמירת הלא שלך, הכיני את עצמך להתמודדות פיזית מולו. מישהי מהקבוצה מתרגלת סיטואציה כזאת ולי עולה לראש בחור שיצאתי איתו פעם- זהירות-אזעקת "מלח הארץ". בחור ט-ו-ב, בשירות הבטחון, משכיל, נאה (הדרך לגיהינום רצופה נתונים טובים של גברים שאת יוצאת איתם). יצאנו כמה פעמים. היה נחמד. ובאחד המפגשים ישבנו באוטו שלו ופטפטנו. אוירה אינטימית ונעימה. ללא אזהרה מוקדמת הוא רוכן לעברי ומנשק אותי בחוזקה. מה זה מנשק, הוא כמעט חנק אותי עם הפה שלו. ניסיתי להרחיק אותו מעלי, ניסיתי להגיד לו שיעוף ממני ללא הצלחה. רק אחרי דקה ארוכה של נשיקה הוא הרפה, התרחק והסתכל עלי משועשע. הוא חשב שזה סקסי. אם זה היה קורה לי היום, אחרי הקורס, היו לי יותר כלים לנטרל את התקיפה הזאת. אידיוט.

כן, הקורס הזה מעלה זכרונות מהעבר הקרוב והרחוק, דייטים שנגמרו ברע, תקיפות מיניות בידי זרים, הטרדות ברחוב, ידידים שפגעו בך וגם כל המקומות בחייך שנאבקת להעמיד קו אדום שלא תמיד כובד בידי הצד השני. אבל גם מחשבות על האירועים שבהם הצלחת לעמוד על הצרכים שלך ולהבהיר אותם בצורה ברורה, גם המקומות שעצרת, שהשתקת שזיהית את הסכנה ונטרלת אותה. גם המקומות שברחת בזמן. גם המקומות שהצלחתי לברוח.

מולנו עומדים התוקפים. לבושים בחליפת מגן וקסדת ענק ששומרת עליהם ומאפשרת לך להילחם באמת. מתנשמים, מתנשפים, מריירים, צועקים, מלכלכים, שורקים, מעירים הערות, מתבדחים, לועגים. מגוון רחב של תגובות והתנהגויות שלא מעטות מאיתנו פוגשות ביומיום. שני התוקפים, (במפגשים הרביעי-חמישי מצטרף אליהם תוקף נוסף) עושים את עבודתם נאמנה. הם מעוררים בחילה, פחד, גועל, כעס. ואנחנו לומדות להגיב עם כל הרגשות שמתעוררים בנו ומתוך הרגשות. בשונה מהניתוק או הקיפאון שהגוף והתודעה חווים בשעת תקיפה מינית כאן מילת המפתח היא חיבור, עירנות, הכרה במצב, נשימה, נוכחות, קול. מאה אחוז מכל מה שיש לי. אני מרגישה חייבת הרבה לשלושת התוקפים של אימפקט שהמסירות שלהם, הרצינות, המקצועיות, יחד עם הפרגון והרגישות שלהם, גרמו לי להתרגשות רבה ולהכרה ההולכת ומתחדדת עם השנים כמה משמעותי שיתוף הפעולה ההדוק בין נשים ולגברים במאבק באלימות מינית.

המפגש החמישי הוא שיעור הסיכום ואנחנו יכולות להזמין תומכים ותומכות שישבו בשורת קהל וישמשו תמיכה נוספת לשורת חברות הקבוצה. שורת חברות הקבוצה היא השורה של כל המשתתפות שעומדות עם הפנים אלייך כשאת מתמודדת בקרב מול התוקף שלך. הן צועקות איתך "לא!", ממריצות אותך לפעולה, צועקות לך לא לוותר, להכות, להכאיב, לשמור על עצמך. השורה הזאת הולכת איתי בראש בשבועות האחרונים ואני בטוחה שהיא תמשיך להדהד בראשי בשנים שעוד יבואו. במפגש האחרון אנחנו מתמודדות בשני קרבות שהשני שבהם הוא הקרב בו הכל מותר. יכול לתקוף אותך תוקף אחד או שניים או שלושה. מהרצפה, בהליכה קדימה או מאחור. הם גסי רוח, הם בוטים ונוראיים כמו שלא היו עד עכשיו. אני עומדת שם מול אחד מהם, הוא מתקרב, מגרבץ, מתנשם, הוא נוהם לעברי. אני עומדת מאוד בטוחה במקום שלי, לא זזה. מרימה את שתי ידי מול פני ואומרת לו בקול רגוע, יציב, בוטח, מבהיר שאינו משתמע לשתי פנים :" לך. לך מפה. אל תתקרב אלי. א-ל תתקרב אלי". הוא מגחך, מצביע עלי, צוחק. מתקרב אלי. אני ממשיכה להזהיר אותו שלא יתקרב. זה לא עוזר. הוא מסרב להקשיב לי. אני יורדת אל הקרקע, מכוונת את רגלי העליונה לכוונו. ואז הוא פורץ קדימה, אני בועטת באשכים, הוא נופל, אני מתקרבת אליו תוך שאני מגוננת על עצמי עם רגלי הימנית הכפופה, בועטת בראש, שוב באשכים. הוא מנסה לתפוס את רגל ימין ומצליח, אני בועטת ברגל שמאל ותוך כדי משחררת את ימין ואז בועטת שוב ושוב. הוא מתהפך, מתגלגל, מתעשת ומתקרב. אני בועטת בראשו והוא מתהפך על גבו ואז בבעיטת גרזן ישרה מלמעלה למטה אני בועטת בצווארו ואז במרכז הפנים שלו. הקרב נגמר. אני קמה נרגשת, שורת חברות הקבוצה מעודדות ומוחאות כפים. הלב דופק. אני הולכת אל השורה לעודד את המשתתפת הבאה. הלב ממשיך לדפוק חזק. אני מרגישה את הגב הזקוף שלי, את השרירים, את הקול.

אחרי שתי דקות אני מבינה שאני מותשת. לגמרי. אני רוצה לקרוס לרצפה אבל נשארת עומדת בשורת חברות הקבוצה. יש שם עכשיו מישהי שנלחמת עם התוקף שלה. אולי עם כל התוקפים שבעולם.

הקרבות נגמרים. התומכים והתומכות מבחוץ הולכים הביתה. סבב סיכום.

שורת הסיכום שלי- לא אפריז אם אומר כי חווית הלימוד באימפקט היא אחת החוויות החזקות בחיי ואני ממליצה המלצה חמה לנשים ולנערות בקרבתי ללכת וללמוד איך לסייע לעצמן להרגיש בטוחות יותר, לזהות מצבים מסוכנים, להגן על עצמן. הצוות מקצועי, רגיש, מרשים ומלומד וזאת הזדמנות להודות למדריכות ולתוקפים על ההוראה המעצימה והתומכת. הקורס לא קל מבחינה רגשית בעיקר לאילו מאיתנו שעברו חוויות כאלו בעבר. באימפקט יש גם קורסים מיוחדים בעלי קצב שונה, מבנה שונה, מלווים באשת טיפול ומיועדים לנשים שהטראומה מהתקיפה שעברו דומיננטית בחיי היום היום שלהן ורוצות ללמוד את השיטה.

כנסו לאתר של אל הלב, יש להן קורסים במקומות שונים בארץ.

הקב"ה ישלם שכרםן.

מודעות פרסומת

9 מחשבות על “יומן אימפקט. חלק שני.

  1. מרשים מאוד, גם הכתיבה וגם הדבר עצמו. זה קורס עם עוצמה שמשפיעה טוב על כל מה שהוא החיים שלנו.
    גם המעבר שלך בתוך הכתיבה בין 'אני' ו'את' מעניין,
    ואני מצטרפת לשורת הסיכום שלך, ואם תרצי, גם ל'שורה' של הקבוצה שלך.

  2. הרשי לי להביע את הבוז העמוק אותו אני חש כלפייך. היום, בתכניתה של קרן נויבך, הצלחת לחזק בי את ההכרה בצדקת דעתי משכבר הימים אודות המערכת ה'חינוכית' בה צמח פרח בר כמוך.
    רק מערכת חינוכית כזו, אשר אינה מכירה בתורה כיצירת מופת בלתי ניתנת לערעור, מסוגלת להצמיח צמחי בר רבים כל כך ובעלי גוונים הזויים כל כך.
    אל דאגה. אני יודע מה עובר לך בראש כרגע. את מחכה בקוצר רוח לסיום קריאת דברי, כדי לשאוג לעברי את התגובה החילונית הנצחית: "מה, אצלכם אין? גם אצלכם…גם אצלכם….". אחסוך ממך את התגובה. אודה ולא אבוש: גם אצלנו יש נושרים. שמת לב לכינוי? – "נושרים"! עם יציאתם לדרך חדשה והתפרקותם מערכי היהדות הנשמרת ב"ה בידי החרדים, הם פורשים מקבוצה זו ועוברים למחוזות אחרים. בניגוד אליך ולשכמותך, בעלות צבע כזה או אחר, דעות עצמאיות הזויות כאלה ואחרות, אשר מתעקשות לראות בעצמן את נציגותיו הבלתי מעורערות של הקב"ה ומתעקשות לכופף את ההלכה היהודית לכיוון אליו נושבת הרוח הישראלית. תורה זו אשר נשמרה לאורך דורות רבים ולא הצליחו לה כל הקמים על עמנו להכחידו, ניצבת מושפלת בדור האחרון לנוכח קבוצה מטורללת למדי, המנסה לערבב בכל כוחה את היהדות עם הישראליות, תוך סילופי אמיתות, עיוותי דין ופגיעה במסורת ובמורשת המסורה לנו מדור דור.
    אותה רפורמה, לה את סוגדת בעיניים מזוגגות המערפלות את חושייך, היא היא אשר הביאה וממשיכה להביא את החורבן על עם ישראל. היא היא זו שתחת כנפיה מתבוללים היהודים וממעטים את מספר היהודים בעולם. בטוחני שהצו "הוי דן את כל האדם לכף זכות" נמצא אצלך בשימוש ללא הרף. היכולת לראות את החיובי בכל תופעה, כולל תופעת ההשמדה העצמית, שמורה רק לך ולשכמותך. אנשים שהדת נחלתם, רק אם היא מסתדרת עם רשימה ארוכה של "ערכים" הקודמים לה בחשיבותם.

    אני חש בושה עמוקה מעובדת היותך בת עמי. מוטב היה לו היית מצהירה בגאון שאין לך חלק ונחלה באלוקי ישראל, מאשר לבעוט בו ולחלל את קדושת העם היהודי האמיתי.

    את ושכמותך, הנכם האחראים הישירים למשבר הזהות בו נמצא ציבור הסרוגים הענק. משבר זהות חריף עובר עליו, בפרט לאחר הבחירות. כמות בעלי הדעות העצמאיות, אלה אשר מנווטים את ההלכה כראות עיניהם ומנסים לשכנע כי הם הם הצודקים, בלתי נתפסת. לא פלא. לו היו ספרי ההלכה נר לרגליכם, הייתם מתנהגים בדיוק כפי שנהגו בכל הדורות, מבלי לסור ימין ושמאל. התופעה ההזויה הזו שכל אדם רשאי לשחק בתורה כפי ראות עיניו, לא היה לה אח וריע. פרי באושים חדש מבית היוצר הד"לי. ברור ומתבקש שממערכת כל כך לא ברורה, המקדשת ערכים ישראליים ומסלפת ערכים יהודיים, יצוצו פירות רפורמיים, קונסרטיביים ושאר רעות חולות.
    ואנו, המאמינים בני מאמינים, אלה ההולכים בדרך אותה טווה לנו משה רבנו ומסרה לנו מדור דור, לא נותר אלא להתנחם בדברי הנביאים אשר התריעו בפנינו כי הדור האחרון שלפני הגאולה יביא עמו תופעות כאלה בדיוק. נתחזק באמונתנו, נמשיך להתפלל לשובו של כל עם ישראל בתשובה שלימה, בניגוד אליך, נציגת האנשים הפושעים בה' ובתורתו, המייחלת לבואם של החילונים למסעדות הירושלמיות הפתוחות בשבת, כדי לתמוך בהם ולחזק את ידיהם הפושעות בה' , רחמנא ליצלן, מתוך אמונה פאנאטית בסילוף האמרה "איש באמונתו יחיה" והתאמתו לצרכייך הנלוזים, במקום לגרום לשבת להיות נשמרת כמה שיותר, בדרכי נועם. המשיכי לסגוד לישראליות המפעפעת בך. המשיכי להתענג עליה ולצעוק "אני עושה רצונו של הקב"ה. אני האמיתית. אתם המזוייפים". את האמת תגלי כשכבר יהיה מאוחר מידי.

  3. שרון יקירתי, קוראת ובוכה והלב דופק יחד איתך ורתיעה ומשיכה מתערבבות. ורצון שגם הבנים שלי יוכלו לעבור קורס כזה, שגם הם ילמדו להגן על עצמם ולהתכופף זקופים וחזקים. ומבטיחה לעצמי שלפני שאחליף קידומת אהיה שם
    ואני מעריכה את האכסניה שאת מעניקה בבלוג שלך לבלוגרים טפילים

  4. שרון יקרה יקרה,
    נכנסתי לבלוג שלך ומצאתי את הסיפור שלי- "מישהי מהקבוצה מתרגלת סיטואציה כזאת".
    מתבשלת בתוכי הגשת תלונה על הסיפור המדובר. ממש בקרוב.
    כבר לא מזהה את עצמי כקורבן, כך שחושבת שאעמוד בזה 🙂
    מלא אהבה לך,
    הילה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s