על הסרט "שש פעמים"

השבוע יצא לקולנוע הסרט שש פעמים של התסריטאית רונה סגל והבמאי יונתן גורפינקל. צפיתי בסרט בהקרנת טרום בכורה במסגרת כנס של החוג למגדר בבית ברל. העובדה כי בקהל ישבו נשים, פעילות פמיניסטיות וסטודנטיות למגדר, הפכה את הצפיה לעוצמתית עוד יותר ובמובן מסויים גם סייעה לבחילה שתקפה אותי כמעט מראשית הסרט. כי הסרט הזה הוא כרוניקה של בחילה ידועה מראש. בחילה שמחלחלת עמוק והמגע שלה עם בית הבליעה מאיים להתפרץ בסצינה זו או אחרת. זה סרט של בחילה, חנק, כעס, כאב, וטריגר אחד ארוך שלא נגמר לאורך כל הצפיה בו. זה גם סרט עשוי היטב, כתוב חד, הדוק מאוד, חכם בבחירותיו הקולנועיות. שש פעמים לא מאפשר לעצמו זמן לנשימה מרגיעה. זה סרט ערום, חושף שלד וקרביים, אשר מאיר את אחורי הקלעים, את המכניקה של ההתנהלות החברתית של נערות ונערים בישראל של 2013. זה סרט שלוקח את מושגי הבחירה וההסכמה העלאק חופשיים ולש אותם בחכמה ובחוזק אל מול הקהל. זה סרט שמעניק מבט נוקב ולא מתפשר על סיפורים של ניצול מיני שקרו כאן בעשור האחרון בבתי ספר תיכון ובחטיבות ביניים ברחבי הארץ. בקצרה: גילי בת 17 עוברת ביה"ס תיכון בעירה, הרצליה. היא מנסה להתקבל חברתית בבית הספר התיכון החדש בדרך היחידה המתאפשרת לה – באמצעות סקס. הסרט מלווה את גילי שש פעמים בהם היא נפגשת עם מגוון מחבריה החדשים בבית הספר. בבתים פרטיים, ברחוב, בשכונה, בחוף הים, בג'יפים נהוגים בידי נערים בני 17. תוך שהם שולחים סמסים, מצלמים סרטונים, רואים יחד פורנו, קליפים, שותים אלכוהול, מעשנים סמים, לומדים למבחנים, גולשים בים. זה סרט שמניח כרקע להתרחשות את הרצליה עתירת הנכסים והכסף ואומר משהו לא רק על הרצליה אלא על כל האירועים הדומים שקרו בתל אביב, בירושלים, ליד בית שמש, ברמת השרון, בכל רחבי הארץ. שש פעמים בהן גילי מנוצלת על ידי נער, או שניים, או חמישה. הנערים, תלמידי התיכון, צרכני הפורנו של שנות האלפיים, שלומדים את המיניות שלהם מתוך סצינות אונס מצולמות, משתמשים בגילי אך ורק לצורך סיפוק מיידי. כי זאת חברה בה החפץ "אישה" זמין לשימוש לפי הזמנה, נגיש. זמינותה של האשה מקבלת אשרור יומיומי בפרסומות, בטלויזיה, בדיבור האלים, הבהמי, במבט המפשיט תדיר את האשה.                                                                                                              הנה דברים שאמר השבוע עופר שכטר, שחקן ומנחה טלוויזיה, בתוכנית בערוץ 10.                           שכטר מראיין את השף אביב משה :                                                                                           שכטר: מה שם המסעדה שלך? אביב: מסה! שכטר: זה על שם מספר הבנות שעשית?                        (הבמאית והפעילה הפמיניסטית אבתיסאם מראענה פנתה לנציב פניות הציבור ברשות השניה ועכשיו יש להמתין ולראות מה תהיה תגובתו לדברים הדוחים של עפר שכטר). 

אז ככה זה, בנות "עושים", וכדאי להספיק ולעשות כמה שיותר. לחרוט עוד איקס על משקוף השירותים בבית, לצבור מורשת קרב קפיטליסטית שובניסטית. גם לא צריך קונדומים, אפשר פוסטינור, כמו שאומר לגילי אחד הנערים שאונס אותה. בחברה צרכנית בה המדד הוא צבירת הרכוש, האבסה עצמית בזבל תרבותי, המראה הנכון, הג'יפ הנכון, גם האשה יכולה להיות מוצר צריכה. הגיבורה הראשית של הסרט נמצאת בין אנשים שכולם הורגלו לרצות משהו ולממש את הרצון הזה ללא דחיית סיפוקים, בזפזוז בין ההנאה הזאת להנאה הבאה. ומה גילי רוצה? היא נשאלת כמה וכמה פעמים מה היא רוצה, אם היא רוצה לשתות או לאכול או לעשן, ברגעים היחידים שלכאורה מישהו מתעניין ברצון שלה. בתשובה גילי אומרת אני לא יודעת. יכול להיות שהיא יודעת, יכול להיות שהיא לא יודעת אבל מה שעבר אלי הוא שהיא בעיקר לא יודעת שמותר לה לרצות משהו. נראה כי אף אחד לא אמר לה, בגיל קטן, כשאנחנו צריכות לשמוע את הדברים הללו, שיש לה מקום בעולם וככזאת, מותר לה לרצות דברים עבור עצמה. מותר לה לרצות לשתות קולה, לאכול שוקולד, מותר לה לרצות לקבל חיבוק, מותר לה לרצות לא לשכב עם מישהו, מותר לה להגיד לא. לאחר הצפיה בסרט ובמסגרת הכנס בבית ברל, דיברה ד"ר אורית קמיר על מושג הכבוד כפי שהוא משתקף בסרט. קמיר מדברת במחקריה על ארבעה סוגי כבודהדרת כבוד (honor), כבוד סגולי (dignity), כבוד מחיה (respect) והילת כבוד (glory). בהתייחסה לסרט, קמיר העמידה זה מול זה בעיקר את שני סוגי הכבוד הראשונים שמניתי, הדרת כבוד מול כבוד סגולי. בסרט יש עודף של הכבוד הראשון והעדר עצום של הכבוד השני וכמו בסרט, כך בחברה שלנו, מהראשון יש עודף הרסני ומהשני יש מחסור נפשע ממש.

honor, שקמיר מכנה הדרת כבוד, הוא ערך שניתן לאדם ביחס לסובבים אותו על ידי הקבוצה. בקבוצה, שכל אחד מחבריה מקבל הדרת כבוד, ישנם פרמטרים בגינם החברה קובעת כמה יקבל כל אחד מהם. נגיד, מראה חיצוני, סקסיות (הסרט עושה שימוש רב במילה "כוסית" והגיבורה מקבלת הרבה תגובות איזו כוסית היא). החברה קובעת את הפרמטר. אנחנו, החברים בחבורה המושתתת על הדרת כבוד, מקבלים את הכללים האלה מפני הפחד שאם לא נשחק את המשחק, הערך שלנו יפגע ונוותר ללא הדרת כבוד. החברה שפועלת לפי הדרת כבוד היא חברה תחרותית. ההיררכיה מאוד קשיחה, אם מישהו עולה זה אומר שמישהו ירד. יש בריתות אסטרטגיות, יש הולכים יחד ומשחקים יחד כדי שמיקומם יעלה מעלה. בחברה כזאת המטרה של כל פרט היא להגיע לטופ, כדי לצבור אותה הדרת כבוד. ההיפך של הדרת כבוד בחברה כזאת היא הבושה, לכן ההפסד כל כך צורב וכואב. זאת דינמיקה קלאסית של חברת הדרת כבוד. השחקנים בחברה כזאת הם הגברים ואילו לנשים מוקצה תפקיד חשוב- האובייקטים באמצעותם השחקנים רוכשים או מאבדים הדרת הכבוד. הטרגדיה של גילי, בשונה מהנערות האחרות ששולטות במשחק שהכבוד בורח ממנה. גילי מתחילה מנקודה נמוכה ורודפת אחר הכבוד, הכבוד בורח ממה והיא מהר מאוד הופכת מהדבר הזה עם הפוטנציאל, למשהו שיש לברוח ממנו. מרווח הזמן שיש לבנות הוא קצר. היא תתחתן ותהפוך להיות האמא של עמרי, (היפיוף שמשחק בגילי, מנצל אותה, מסרסר בה) ואז היא תצטרך לחשוש מהרגע בו יברחו ממנה בגלל הגיל המתקדם והיופי שאבד. והנערים בסרט, כמו הנערות בסרט, מפנימות את מיקומם בחברה כהדהוד למה שיוצא מפי ההורים.
מה אין בסרט הזה? אין בכלל כבוד סגולי (dignity). כבוד, ערך של אדם. אין בסרט מי שיגיד לגילי שהיא בן אדם, שיש לה ערך מוחלט והוא זהה לכל בן אדם אחר. הערך הזה הוא לא משהו שהחברה יכולה לתת או לקחת, זה טבוע באנושיות. צריך לחוש אותו, להתחבר אליו. זהו הכבוד הסגולי שהעדרו זועק מהסרט. עד כאן דבריה של ד"ר אורית קמיר.
כאמור, בסוף השבוע הקרוב שש פעמים יצא לאקרנים. אני יודעת שזה לא כיף גדול אחרי יום של עבודה לשלם יופי של כסף על כרטיסים, חניה, בייביסיטר, פופקורן (אל תקנו, במילא אי אפשר לאכול עם הסרט הזה) ולראות סרט על אלימות מינית. לראות את העיניים של גילי כשהיא שוכבת תחת משקלו של אחד מהנערים. לחזות באמא של עומרי טורקת את הדלת בחדר עבודה כדי לא לשמוע את הרעש שהילד שלה בן ה- 13 עושה ובכך טורקת את הדלת על המציאות אותה אינה רוצה לשמוע ולראות.
אני יודעת שזה קשה ואני חושבת שכל אחת מאיתנו חייבת לעצמה את הסרט הזה וכל אחד מאיתנו חייב לעצמו את הסרט הזה.
לכו לראות.

 

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “על הסרט "שש פעמים"

  1. עצה לכל בת מלך מלכי המלכים הקב"ה. נא תכבדי את עצמך – וגם הסביבה תכבד אותך יותר!!! איך אני יודעת שהצניעות צריך שיפור? בגלל כשאני הולכת ורואה את כל הפאות המסולסלות, ואת הבגדים הצמודים והפרוצים ביותר, כל חלקי הגוף בולטים!! כן אני יכולה להעיד שאני רואה “כל” חלקי הגוף בולטות, אפילו מרוב נשי החרדים! אז מה אם הגוף מכוסה.. אבל איפה הצניעות! איפה רבונו של עולם? איפה הלב שלנו? איפה ההרגש שלנו? איפה היראת שמים שלנו? איפה שרה באוהל? איפה הצניעות של יראת ד’? איפה שקר החן והבל היופי? זה מזעזע!!! תגידו לי, איך השם יתברך יכול לראות ולסבול את זה, ועוד מי דורש מהנשים להתלבש בפריצות?

    מי דורש? הנשים תמימות, שטוענות “אני עושה את זה בשביל בעלי” ועל זה ד’ מאוד כועס עכשיו, זה הבושה הכי גדולה לחרדים שהבעל לא שומר את העינים שלו ומסתכל ברחוב בנשים פרוצות, ורוצה שאשתו תתלבש יפה (שהיא התלבש כ-ז-ו-נ-ה כשאר נשי חרדים, עם חצאיות מיני חולצות צמודות…) שמושכת העין של בחורי חמד ואברכים, בושה!!! אלף אלפי פעם!!! אני פשוט מזועזעת שהשם ישמור את כל עם ישראל וכולם יזכו לעשות תשובה שלמה באהבה ובשמחה.

    חז”ל אומרים שאלמלא נתנה תורה היינו לומדים צניעות מחתול, תראו איך הם בקושי נראים עושים צרכים, לעומת הכלב ההופכי לו, והם מכסים במדויק. נראה שד’ נותן לנו כלי להשפיע, רק ננצל. אנא ד’ בזכות התשובה של הנשים צדקניות, שמהיום ילבשו רק מטפחת, אמור לכל צרותינו די.

    אנחנו בדור האחרון שלפני הגאולה- דור בו תנאים לא רצו להיות. ועכשיו המלחמה האחרונה היא המלחמה על קדושת ישראל. היצר הרע משתולל עכשיו, בהבינו שעוד רגע קרב סופו, והוא יודע “אלוקים של ישראל שונא זימה הוא” אז הוא מנסה להגיע לכל סוגי הציבור בישראל וגם לצערנו אצל החרדים..

    על כן בנות ישראל קדושות עלינו להתחזק ולהיות בעוז ותעצומות נפש בכדי לקיים והדר בלבושנו ואז יקוים בנו הפסוק ותשחק ליום אחרון. כי בזכות נשים צדקניות יבוא גואל! ובל נטעה יש לנו אחריות גדולה מאוד על שלום עם ישראל וכן זה מתבטא במלבושינו אנחנו לא לבד בעולם. על כל איבר ואיבר שברא ד’ באישה ביקש ואמר “בתי היי צנועה” וגם לחרדיות יש מה לשפר, החצאית הקצרה כדאי שתחזור להיות ארוכה, הפאה המתנופפת כדאי שתהיה מתפחת. ובכלל אנחנו חיילים של המלך הבנים שלו ואנו לא חסים על כבוד השכינה הקדושה? בואו נתחזק ונביא יחד את הגואל!!!

    אפילו "הגויה" המלכה של אנגליה, שומרת על צניעות כמו שחרדית צריכה לשמור, והיא יודעת שכבודה של בת מלך פנימה כל שכן כשמדובר במלך העולם ולא בבשר ודם. פירוש המילה צניעות הוא מלשון "להצניע" – כלומר להצניע כל האיברים..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s