לשחק קלאס עם סיטרא אחרא בכותל

השבוע ציינו נשות הכותל 25 שנות פעילות בתפילה חגיגית במיוחד שכללה לא מעט נשים וגברים מהארץ ומחו"ל. החגיגות המשיכו אל תוך יום עיון שהתקיים במרכז ירושלים עם פאנלים, סדנאות ותפילת מנחה שאפשרה לקהל המתפללות והמתפללים לקרוא מתוך ספר התורה ממש, בשונה מן הקריאה בעזרת הנשים בכותל הנעשית מתוך סידורים וחומשים. אני הולכת לכותל כדי לתמוך בנשות הכותל אבל תפילה ממש איני מתפללת שם. ההמולה, הידיעה כי מסתכלים עלי (או יותר נכון, מסתכלות עלי), נוסח התפילה שרחוק מהנוסח שלי, כל אלה לא מאפשרים לי להתפלל באמת אלא יותר לנסות ולהיות נוכחת כדי שאחרות יוכלו להתפלל. אני מניחה שיש כמה נשים המרגישות כמוני אבל לפי השמחה, השירה וההתלהבות עושה רושם כי רוב הנוכחות שם מתפללות ועוד איך. על כן, בתור צופה מן הצד, אני מתהלכת בעזרת הנשים מפינה לפינה, מתערבבת בין נשות הכותל ומתרחקת כדי לעמוד לצד הנערות והנשים החרדיות המסתובבות שם כדי להתפלל תוך שהן מוחות בקול זעקה על השיקוץ. נשות הצניעות, במדי חברת שמירה כלשהיא, מסתובבות בין קהל הנשים (הכולל גם תיירות ההמומות מהענין) וזורקות עליהן את הצעיפים הכחולים שנראים כהכלאה בין בד דקרון צבאי לעניבת בני עקיבא כחולה. הן לא ניגשות ומציעות את פשמינת הצניעות כי אם רודפות אחרי התיירות/חילוניות/סתם נשים חשופות כתפיים ומניחות עליהן את הבד מבלי לבקש רשות. כן, אני מניחה שיש גם כאלו הנוהגות אחרת אבל מכל הפעמים שהייתי בכותל בשנה האחרונה זה נראה כדפוס התנהגות. כמו הבלניות במקווה, סביר להניח כי מדובר בנשים המרוויחות משכורת נמוכה למדי כדי לנהל לנשים אחרות את העניינים תוך שהן משרתות קודים של התנהגות שהורו להם הגברים שמנהלים את העסק – אם זה הרב מהמועצה הדתית או הבוס מהכותל. הן וודאי משוכנעות שהן עושות מעשה חשוב מבחינת יהודית-דתית-לאומית וכי כל האמצעים כשרים כדי לשמור את הכותל מקום צנוע, קדוש וטהור. תחושת השליחות היא פרקטיקה שכיחה כדי לגרום לנשים צדקניות לבצע את עבודתן נאמנה.

בעומק עזרת הנשים, לצדן של נשות הכותל, מתפללות ילדות, נערות ונשים חרדיות. השבוע באופן מפתיע, לא רק שלא ראיתי את המוני בנות אולפנות בני עקיבא כפי שהובטח לי (ואני דורשת מהרב בני נכטיילר, מנכ"ל מרכז ישיבות בני עקיבא, את הכסף בחזרה. הגעתי כולי התרגשות לפגוש את מי שהיו חברותיי לפני עשרים וחמש שנה ולא היתה שם אף נערת בני עקיבא לרפואה. הבוז!) אלא היה פיחות מפתיע במספרן של הנערות החרדיות בכותל. לפי מה קראתי בכתבה של ארי גלהר ב nrg  נשות הכותל "עשו תרגיל" למארגני ההפגנה החרדית: שעת התפילה בפירסומים הרשמיים היתה שמונה בבוקר אולם הן הזמינו לא מעט נשים בשעה מוקדמת יותר כדי להתחכם למתפללות החרדיות ולתפוס מקום. איני יודעת אם זה מה שקרה אבל אני נכנסתי לעזרת הנשים בכותל קצת אחרי שמונה(אחרי תור ארוך יחסית בכניסת הנשים) והיא היתה עמוסה ב"נשות כותל" והתפילה התחילה זה מכבר. כאמור, משום שקשה לי להתפלל בתפילה הגדולה, פרשתי מעט הצידה, התפללתי שמונה עשרה ועמדתי בצד כדי להתבונן במתרחש. דיברתי מעט מאוד ובעיקר הקשבתי והתבוננתי. כאשר נכנסתי לעזרת הנשים, סומנתי מיד כשייכת ל"אחרות"- לובשת ג'ינס ועטויה טלית פשמינה סטייל. הסימון הזה זיכה אותי במבטי לגלוג, גיחוך ולעיתים שטנה של ממש. ועדין, נשות כותל של "ממש", קרי, נשים המסתובבות עם טלית גדולה זכו לייחס הרבה יותר חמור משלי: "מטומטמות, מפגרות, זרע עמלק, סיטרא אחרא", אלו כמה מן הכינויים שהתעופפו באויר. כמה מנשות הכותל ניהלו שיחות חטופות עם כמה בנות סמינר אמיצות שחמקו ממבטי הפיקוח של המורות שלהן אבל רוב התקשורת בין אלו לאלו היו קללות שנתקלו בקול תפילת הלל רמה.

יחד עם ההתרגשות ונחת הרוח בלהיות יעד לקללות עברה לי בראש מחשבה בכוון שונה. האירוע הזה שהוא גם תפילה וגם מחאה, גם הפגנה נגד וגם מלחמה על המרחב הציבורי ביושבו בכותל המערבי, הוא גם מקום המפגש היחיד האפשרי בין נשים רפורמיות, קונסרבטיביות ואורתוכסיות מודרניות לנשים חרדיות . הנערות החרדיות שבאות להתפלל בכותל במצוות שולחיהן הרבנים נתקלות פנים מול פנים בכוחות האופל הפלורליסטים וכאן מתרחשים כמה דברים מעניינים. ראשית, זאת הפרהסיה המעורבת היחידה בה נשים חרדיות יכולות להרים את קולן ולנהוג בצורה כה מוחצת, בוטה, אלימה. הן אמנם עומדות בעזרת הנשים אבל המסה הנערית- נשית הזאת מייצרת עוצמה שיכולה להגיע גם לעזרת הגברים ששלחו אותן להתנגח בנשות הכותל בעת שהם עסוקים בעיקר בתחרות למי יש מיקרופון ורמקול יותר גדולים כדי לייצר רעש שישתיק את התפילה האחרת. נכון, הנערות הללו נמצאות שם לכאורה לא מטעם עצמן והן אולי החוליה המבצעת ולא המחליטה אבל נחמד ומסקרן לראות אותן פועלות, מוחצנות, מלאות עזוז ונותר רק לקוות שהעזוז הזה יופנה בעתיד בחזרה אל הגברים בסוג של צדק פואטי מענג. בנוסף, כפי שאמרה לי חברה בכותל, אפרופו משלחות המחאה החרדיות מול מצעדי הגאוה שנחלשו מאיימת השאלות של החרדיות הצעירות על "מה זה גייז"?! יהיה מאוד משמח לגלות שהנערות האלו חוזרות לבתי ספרן ואצל כמה מהן, אפילו אחת או שתיים, מנקרת השאלה- ומה אם באמת אפשר להתעטף בטלית בזמן התפילה? ומה אם יש עוד כמה צורות תפילה מלבד השחרית הרגילה בסמינר?

התפילה הזאת שהיתה בה נוכחות כל כך מרשימה ומרגשת של נשות הכותל וכמובן בנות ובני בריתם (נוכחות מספרית ורוחנית אפשר לומר) מעלה את ההרהור כי אולי יש כאן מקום של השפעה הדדית, ספונטנית, מפרקת דיכוטומיות. שינוי שנוצר במרחב שלראשונה מקבל אופי מעורב, לא שייך באמת לאף אחד, או שייך באופן שווה לשני הצדדים. אל חשש, חברותים, הכותל עדין בשליטה אורתודוכסית שמרנית חרדית אבל לראשונה השבוע היה בו משהו אחר, אפשרות אחרת לקיומו כבית תפילה לכל העמים.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s