לפקסל או לא? על תקיפה מינית וחשיפה תקשורתית

ביום רביעי בערב, 8 באוגוסט, התקיים במושבה מגדל השיעור השבועי של הרב מוטי אלון. באותו יום, כזכור, הורשע הרב אלון במעשה מגונה בכוח בקטין והרב פתח את השיעור במספר מילים אודות ההרשעה, בלית ברירה. במהלך דבריו קם גבר צעיר בשם נחום פצ'ניק ופנה אל הרב:

"כבוד הרב, לפני כמה שנים אני נפגעתי מינית על ידי רב נערץ. אני באתי לפה מרחוק מאוד בשביל להגיד לך בשם מאות של אנשים, אני מקוה שגם לכם יהיו הכוחות להקשיב למה שאני אגיד עכשיו. ברוך ה', הוא נתן לי כוחות להשתקם מהמקום שהייתי בו. אני רוצה להגיד לך, לך, אני רוצה להגיד לך שדוד הקים עולה של תשובה לא בגלל שהיה גדול, ולא בגלל שהיה גדול ואמר נפלתי, בגלל שהוא היה גדול ואמר נפלתי וחטאתי. וגם אתה אדם גדול, אתה אדם גדול מאוד אבל אין לך את הכוח להגיד חטאתי. אתם תקשיבו, תקשיבו, תהיו אמיצים…" פצ'ניק ניסה להמשיך לדבר אולם חסידיו ומקורביו של הרב פצחו בשירה ערה כדי להשתיקו ותוך שניות ספורות עברו להשתיק את פצ'ניק בדחיפות ובאלימות וכך סלקו אותו החוצה. זאת אינה הפעם הראשונה שפצ'ניק מדבר על התקיפה המינית שעבר אבל האירוע בשיעור של הרב אלון לא במהרה ישכח.

החברה הישראלית רגילה לראות נפגעות ונפגעי תקיפה מינית דרך עדשה מעוותת, תרתי משמע. נשים מפוקסלות, מסונתזות קול, גברים המכונים באות הראשונה לשמם הפרטי, תמונת אילוסטרציה של בחורה מקופלת ברכיים ופניה טמונים בכפות ידיה – כך אנו רגילים לשמוע על אלימות מינית בתקשורת והפרשנות המיידית והשטחית לפרפורמנס הזה הוא שבעלת הסיפור היא זאת שצריכה להתבייש במה שקרה לה אחרת מה לה להסתתר?! סעיף 352 לחוק העונשין קובע כי "פרסום ברבים שמו של אדם או של כל פרט שיש בו כדי לזהות אדם כמי שנפגע בעבירת מין, בלא שניתנה הסכמתו של הנפגע בפני בית-משפט, מהווה עבירה פלילית". איסור הפרסום חל על פרטיו של נפגע העבירה וכל דרך בה אפשר לזהותו לרבות תמונתו וקולו. ההגנה על זהותה של נפגעת תקיפה מינית היא זו המאפשרת לנפגעת, בין היתר, להגיש תלונה במשטרה ללא חשש לחייה וללא חשש לחשיפתה בניגוד לרצונה (למרות שגם את זה צריך לסייג בעידן האינטרנט). יש להניח כי אם זהותן של נפגעות שהתלוננו היתה חשופה לעין כל היינו רואות ירידה דרמטית בנתון שמלכתחילה הוא נמוך ביותר – לפי נתוני איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית מתוך כלל הנשים הפונות לקווי הסיוע (שגם הן אחוז מסויים מאוד מבין כלל הנפגעות והנפגעים) רק 20 אחוז בקירוב מגישות תלונה במשטרה. אם כן, טשטוש הזהות נעשה על מנת להגן על הנפגעות שכבר נפגעו פעם אחת ואולי להמעיט את הטראומה המשנית שעלולה להתרחש באם זהותה של הנפגעת תיחשף. כך יוצא שלנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית אין שמות, אין פנים, אין קול. כן יש להםן פרסונה טכנולוגית מעוותת שבאה להגן עליהםן ובדרך בעייתית משהו מגינה גם על הציבור מפני אמת פשוטה- זה יכול לקרות לכולנו. באמת לכולנו. נפגעת תקיפה מינית אינה נראית ככה או ככה, היא נראית גם כך וגם כך. לעיתים רחוקות נפגעות ונפגעי תקיפה מינית חושפים עצמם באמצעות כלי התקשורת, האם "כדאי" או "משתלם" לנפגעות/י לחשוף עצמןם בשם ובפנים? באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית מלוות הפעילות נפגעות שהחליטו לצאת לתקשורת עם סיפוריהן. חלקן החליטו להתראיין אך לשמור על זהות אנונימית ומיעוטן החליטו לחשוף עצמן וזהותן המלאה. לפני היציאה לתקשורת חייבות הנפגעות או הנפגעים לעמוד על הצדדים החיוביים והשליליים של צעד כזה כדי להגיע להחלטה מתוך הבנת המחירים שהן עלולות לשלם. נפגעי ונפגעות תקיפה מינית מבקשות לספר את הסיפור שלהן בצורה גלויה ממגוון סיבות: אם כדי לזכות בתחושת סגירת המעגל עם האירוע באמצעות חשיפתו, אם מתוך החלטה אידיאולוגית-פוליטית שמי שראוי כאן להסתיר עצמו הוא הפוגע ולא הנפגעת או אם מתוך רצון לעורר הזדהות בקרב נשים אחרות שנפגעו על ידי אותו תוקף ולעודד אותן להגיש תלונה נגדו. כל הסיבות חשובות, כולן אישיות, מה שמתאים לנפגע-ת אחת לא מתאים לאחרת וכל אחת יכולה לשלם רק את המחיר שהיא עצמה יכולה ומוכנה לשלם. אנחנו לא נשלם אותו עבורה, גם אם נהיה שם יחד איתה. על כל זאת יש להוסיף כי סיפור פגיעה מינית המפורסם בעיתון נכתב ונערך על ידי עיתונאי-ת שמה שמעניין אותו לא בהכרח מעניין את בעלת הסיפור, במקרה הטוב.

מלבד חשיפות תקשורתיות של נפגעות תקיפה מינית אפשר לראות בעשורים האחרונים מגוון דרכים לתיעוד וחשיפת סיפורים אישיים של פגיעה מינית: ספרה של האקטיביסטית דורית אברמוביץ', המלך עירום על גילוי העריות שעברה על ידי אביה, ספריה של המשוררת שז שחוותה התעללות מינית במשפחה, סרטה של מיכל אביעד לא רואים עלייך ,

סרטה של נטעלי בראון, מתמורפוזה בו מספרות ארבע נפגעות תקיפה מינית על התקיפות המיניות שעברו תוך שהן מישירות מבט למצלמה, פרויקט גיבורות של הצלמת אליסיה שחף המתעדת בסטילס נפגעות תקיפה מינית, מנחם רוט המתעד את עצמו חוזר אל התוקף שתקף אותו בצעירותו בסרטו רדוף  סרטה של יעל שרר, כביסה מלוכלכת, על התביעה שהגישה נגד אביה שתקף אותה מינית בילדותה אלה רק דוגמאות מספר. לפני כחודשיים, בעקבות עיתונאיות ופעילות פמיניסטיות כמו אריאנה מלמד, שרון שפורר, ורד מדר, שלומית הברון שכולן כתבו ופרסמו ברשת סיפורים של תקיפות מיניות שעברו שטף את פייסבוק גל מרגש של כתיבת עדויות אודות תקיפות מיניות. גם בקבוצת הפייסבוק אני פמיניסטית *דתיה* וגם לי אין חוש הומור עלו עשרות אולי מאות עדויות וחלקן התגלגלו לכתבה בעיתון מעריב בה השתתפתי אף אני. בעקבות מאות העדויות שעלו ברשת פתחו גל שרגיל ושלומית הברון את העמוד אחת מתוך אחת שמאפשר לנשים לספר את הסיפור שלהן בצורה גלויה או אנונימית. אי אפשר להכריח אף אחת לחשוף עצמה אם אינה רוצה בכך באמת, כן אפשר לשער מה המחיר שעלולה לשלם מי שרוצה לחשוף את סיפורה בזהות מלאה. בהעדר תמיכה רצינית מסביב, המחירים האלה כבדים מנשוא. כשלעצמי אגיד כי כל פרצוף, שם, זוג עיניים חשופות של נפגע-ת תקיפה מינית שראיתי בשנים האחרונות אפשרו גם לי לספר את הסיפור שלי – עם הבושה, החולשה, החוזק, האומץ, הבחילה, הכעס, הזעם. גם את מחיר השמירה על זהות הנפגעות משלמות הנפגעות: מחיר שמירת הסוד, מחיר ההשתקה, הבושה, ההאשמה העצמית.

אז איך נראית נפגעת תקיפה מינית? כמוני וכמוך וגם כמו ההיא וכמו זאתי. ואיך נראה נפגע תקיפה מינית? הוא נראה כמו הבחור ההוא, כמו הנער הזה, כמו תל אביבי מצוי, כמו דוס מתנחל מגוש עציון שקוראים לו נחום פצ'ניק שנפגע בצעירותו על ידי רב מוכר וסיפר את סיפורו כעבור 12 שנה. הוא נראה כמו כל אחד מהצעירים והמבוגרים שישבו בשיעור של הרב מוטי אלון וניסו להשתיק את הבחור שנראה ממש כמותם.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s